גזר דין בתיק ת"פ 575-08-11

1.         הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירת איומים, שכפי שפרטתי בהרחבה בהכרעת הדין.

2.         מדובר באיום חמור בפגיעה בשלמות גופם של אחיו. מה גם שהאנשם הראה במעשיו כפי שעולה מגיליון הרשעותיו כי האיום יכול גם להגיע לידי מעשה. שכן, הנאשם הורשע במעשי אלימות חמורים של סחיטה באיומים ופציעה בנסיבות מחמירות שבגינן אף נדון לעונשי מאסר.

3.         הנאשם ביצע את העבירה שבפני, שעה שמאסר על תנאי של שבעה חודשים תלוי ועומד כנגדו.

4.         הנאשם לא לקח אחריות למעשיו ולא מבין את חומרת מעשיו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדבריו בעת הטיעונים לעונש (עמ' 58  6 5-1).

5.         יחד עם זאת, המתלוננים העידו בפני שההתפרצות של הנאשם ארעה עקב כך שלא נטל את תרופותיו. הם פנו למשטרה כדי שהנאשם יאושפז ויקבל את הטיפול המתאים.

6.         מחוות הדעת הפסיכיאטריות שהוגשו לעיוני, עולה כי הנאשם סובל מזה שנים ממחלת נפש, ואינו מתמיד בנטילת תרופות. דבר שמוביל לביצוע עבירות כפי שהיה במקרה שבפני.

7.         ב"כ המאשימה ביקש להפעיל את עונש המאסר התלוי ועומד כנגד הנאשם וכן להטיל עליו עונש מאסר מצטבר, סה"כ שנת מאסר.

8.         ב"כ הנאשם ביקש להאריך את המאסר התלוי ועומד כנגד הנאשם או להפעילו ולנכות את ימי "מעצר הבית" בו נתון הנאשם מאז 29.7.11.

לתמיכה בטענותיו, הציג מספר פסקי דין בהם אכן נוכו ימי "מעצר הבית".

9.         אני סבורה כי בהעדר הוראת חוק מפורשת, לא ניתן לקזז את ימי "מעצר בית" שאין בהם שלילת חירות מוחלטת כנגד ימי מאסר. בעניין זה ראה בג"צ 10558/06 - שם נפסק כי מעצר בית אינו בגדר מעצר לצורך ניכוי תקופת מאסר בפועל הנגזרת על הנאשם (שם פסקה 5).

10.        המחוקק קבע בס' 55(א) לחוק העונשין, כי הכלל הוא שיש להפעיל מאסר על תנאי כאשר אדם עובר עבירה נוספת. יחד עם זאת, בסעיף 56(א) נקבע שמטעמים  שירשמו, אם שוכנע ביהמ"ש כי בנסיבות העניין לא יהיה צורך להפעיל את המאסר על תנאי, ניתן להאריך את התנאי.

11.        אכן מצבו הפסיכיאטרי של הנאשם והעובדה כי לא נטל תרופות בעת ביצוע העבירה, וכי מזה שנה לא עבר עבירות ונמצא במעצר בית מלא, אכן יכול שיש בהם טעם המצדיק הארכת תנאי.

12.        אולם, במקרה זה כאשר התנהגותו של הנאשם הובילה לאי לקיחת התרופות ולהתדרדרותו הנפשית, כאשר ביהמ"ש הזהירו בעת מתן גזר הדין בת"פ 27938-09-10 בפסקה 6:

"כי עליו ליטול את התרופות להן זקוק, משום שאין בכך משום תירוץ או הצדקה לביצוע עבירות והמסר חייב להיות ברור. שכן, עליו האחריות להימנע מסיטואציה שתביא אותו לטענתו לביצוע העבירות".

למרות אזהרה זו, ולמרות מאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו לא התמיד הנאשם בנטילת תרופות וחזר לסורו. לכן לא ניתן לומר שבנסיבות אלה לא יהיה צודק להפעיל את התנאי.

13.        לפיכך, בהתחשב מחד, באורך המאסר על תנאי, במצבו הנפשי של הנאשם, בכך ששהה במעצר בית לתקופה ממושכת, ומאידך, בהתחשב בכך שלא לקח אחריות למעשיו,       מעשיו הובילו להתפרצות מחלתו, עברו הפלילי המכביד וחומרת האיום, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         שישה חודשי מאסר.

ב.         הפעלת מאסר על תנאי של שבעה חודשים, מת"פ 27938-09-10 בחופף, כך שסך הכל ירצה הנאשם שבעה חודשי מאסר.

ג.          מאסר על תנאי של ארבעה חודשים למשך שנתיים מיום שחרורו, על כל עבירת אלימות מסוג עוון ומאסר על תנאי של עשרה חודשים למשך שנתיים מיום שחרורו, על כל עבירת אלימות מסוג פשע.